התמכרות היא הפתרון לא הבעיה

בשונה מתיאוריות פסיכולוגיות אחרות, התמכרות לפי אדלר אינה פעולה של הרס עצמי או חוסר שליטה. להפך, לטענתו התמכרות היא בחירה מודעת בהתנהגות או חומר שנותנים הקלה זמנית לכאב. התמכרות ככל התנהגות אנושית היא מטרתית ובהתמכרות המטרה היא להבטיח תחושת שייכות. אנחנו תמיד נבחר את ההתנהגות שנראית לנו הכי מתאימה ונכונה באותן רגע. הבעיה מתחילה כאשר אנחנו מוצאים פתרון זמני לבעיה עמוקה כמו למשל שימוש בסמים, בהימנעות, באובססיה שרק מסיחים את הדעת זמנית אך לא פותרים את הבעיה. לפי אלפרד אדלר, התמכרות היא בחירה בהתנהגות מסוימת לצורך בריחה מפחד קיומי או התמודדות עם רגשות שליליים של האדם (Shifron, 2000). במילים אחרות הבחירה בהתמכרות היא פתרון זמני לבעיה או כאב שמעסיקים את האדם.

לפי התיאוריה האדלריאנית, התמכרות היא התנהגות שחוזרת על עצמה שאדם בוחר בצורה יצירתית כדי לברוח מכאב וכדי להרגיש טוב. ההתמכרות יכולה להיות התנהגות ריטואלית ומזיקה או יכולה להיות שימוש בחומרים שונים כתחליף לתרופה שגורמים לאדם להרגיש טוב ולהפחית את המצוקה (Shifron, 1999). התיאוריה מבקשת להדגיש את התמכרותו של האדם כהתנהגות שהוא בחר בצורה יצירתית ממגוון אפשרויות ושהוא בחר דווקא בהתמכרות המסוימת מכיוון שהיא גרמה לו להקלה והובילה לתחושה טובה (Shifron, 1999).

בשונה מתיאוריות פסיכולוגיות אחרות התיאוריה האדלריאנית לא רואה בהתמכרות התנהגות של הרס עצמי או התנהגות לא נשלטת. נהפוך הוא, האדם בחר במודע בסם, במשקה או בהתנהגות מכיוון שבחווייתו הם מעניקים לו הקלה הבעיה היא שפתרון זה הינו זמני בלבד ופוגע בו בטווח הארוך. החומר או ההתנהגות יכולים להעניק לאדם תחושה זמנית של כוח אך התחושה אינה אמיתית כי היא תלויה באותו חומר או התנהגות ואינה נובעת מתחושה פנימית של האדם (Shifron, 2010).

כך למשל עישון מריחואנה יכול לגרום לבחור ביישן להרגיש מצחיק ומקובל שהוא יושב עם בני גילו בעוד שבלי העישון הוא נחבא אל הכלים ולא מוציא מילה מחשש לבייש את עצמו. עישון המריחואנה גורמת לאותו בחור להרגיש שהוא משיג שייכות באופן כזה שללא העישון הוא לא יכול להשיג (Shifron, 2000). לחילופין התמכרות לקניות גם יכולה לסייע לבחור או בחורה להרגיש שייכות, להרגיש שווים ובעלי ערך אם יהיה להם השעון, הנעליים, התיק של המותג הנחשב. הקנייה יכולה להעניק בריחה זמנית אל מציאות אחרת. הקנייה מעניקה תחושת ״היי״ רגעית שחולפת ובדרך כלל מתחלפת באשמה ושנאה עצמית מה שגורם לרצות שוב לקנות ולהרגיש טוב.

התמכרות היא כל פעולה שנעשית במינון יתר ולכן היא יכולה להיות גם פעולה חיובית לכאורה כמו ספורט או התנדבות בקהילה. אולם ברגע שהאדם עוסק בפעילות זו בצורה שבאה על חשבון מילוי משימות חייו הרי שמדובר בהתמכרות. כך למשל אדם שאוהב להתנדב בבתי תמחוי יכול לבחור להתנדב כל ערב בשבוע בעוד שהוא מזניח את בן או בת זוגו וילדיו ואת משימותיו במעגלי החיים האחרים (כרמי, 2011). כאמור, ההתמכרות יכולה להיות גם לאוכל, לקניות או לפעולות נורמטיביות אחרות שמהוות חלק אינטגרלי מחיינו. כשפעולות רגילות אלו הופכות להתמכרות, קשה לפעמים לסביבה להבחין בכך מאחר והן כביכול נתפסות כנורמליות ולא חריגות.

התיאוריה האדלריאנית היא הוליסטית לכן הביטוי להתמכרות יופיע בכל אחד ממעגלי החיים גם אם המטופל יציג תמונה בה היא מופיעה אך ורק במעגל אחד. ייתכן והיא תתבטא ברמות שונות במעגלי החיים אך יהיו לה השלכות בכל אחד מהם. כך למשל אדם המכור למשחקים יחווה השלכות מהתמכרותו ממקום עבודתו, מבן או בת הזוג, ממעגל החברים והמשפחה ועוד (Shifron, 1999).

הפעולה ההתמכרותית תמיד דורשת שיתוף פעולה מאחרים וללא קיום תנאים אלו ההתמכרות לא יכולה להמשיך את קיומה. פעמים רבות יהיו אלה בני הזוג או בני המשפחה הקרובה אשר יישמרו "בסוד" את התמכרות האדם ובכך יאפשרו את קיומה. במקרה זה, המשפחה של המכור מהווה חלק אינטגרלי מהתמכרות ומסייעת למכור להמשיך להתכחש למצבו ולעובדה שהוא צריך עזרה (Shifron, 1999).

הדבר החשוב ביותר בטיפול בהתמכרות הוא להראות לאדם שיש אופציות אחרות ושאפשר אחרת כי מבחינתו אין אופציות ואי אפשר אחרת ואילו רק הסם\ההתנהגות\המשקה הוא זה שיכול להעביר לו את המצוקה. כך למשל אדם שמרגיש שללא כוסית או שתיים הוא לא יכול לתפקד באירוע חברתי צריך לראות בטיפול כי יש אפשרות לחזק את היכולות החברתיות שלו ללא השימוש בחומרים ואלכוהול. המטופל צריך לראות כי הוא כמו שהוא, ראוי ושייך ויש לו את כל מה שהוא צריך בשביל לחוש טוב בחברה גם אם יש אתגרים.

לסיכום, הטיפול האדלריאני מאמין בכוחות היצירתיים והבלתי נדלים שיש לאדם בביצוע בחירות שונות שיכולות להטיב עם עצמו והזולת. בשל כך התיאוריה מאמינה ביכולת של האדם לבחור אחרת ולהפסיק את ההתמכרות שלו למרות הקושי שיש בדבר. הרעיון מאחורי ההתמכרות הוא שהאדם מצא לו תרופה שעזרה לו לחוש שייכות וכעת יש להחליפה "בדבר האמיתי". כלומר צריך לעזור לו למצוא תחליף להשגת תחושת שייכות שאינה תלויה בחומר או בהתנהגות.

מתוך עבודת הגמר שלי בבית הספר לפסיכותרפיה במכון אדלר