אפתח בשני משפטי מפתח
1. תמיד מאחורי כעס יש ציפייה (קראו את המשפט שלוש פעמים).
2. האמא של הכעס היא הגאווה (כנ״ל).
מה הכוונה?
אם כעסת על מישהו כעסת עליו כי לא קיבלת ממנו מה שרצית. בין אם זה כבוד, הערכה, כסף, תשומת לב או כל משאב אחר. והבסיס לאותה ציפייה היא גאווה, כלומר התחושה שבכלל מגיע לי משהו ממישהו.
היכן שיש כעס יש גאווה ואי אפשר לטפל בכעס לבד ובשביל זה צריך להבין לעומק את שורשו- הגאווה.
התחושה המתמדת שהעולם צריך לכבד אותי, להתייחס אליי בצורה מיוחדת, לתת לי תשומת לב, להיות סבלני אליי.. הכל נובע מהחשיבה שרואה אותי אותי אותי...אני אני אני (ופחות את האחר....)
אנשים שהם כעסנים מתקשים להתחבר עם אחרים והם שוברים מערכות יחסים שלמות מדברים פעוטים וזניחים ״שהכעיסו אותם״ וחייהם עצמם קשים ובעייתים.
הכעס מקשה על חייו של האדם מכיוון שהוא מכביד עליו ומבודד אותו חברתית וגם מפני שיש לו השלכות רפואיות מוכחות. מכעס אחד אדם יכול להתחיל להתדרדר למחלות רבות כמו בעיות עיניים ומיגרנות.. ברפואה הסינית הוא נחשב אש ואש עולה למעלה כמו שאפשר לראות שפניו של אדם מתאדמות כאשר הוא כועס. אדם יכול לאבד את מחשבתו הצלולה בשעת כעס, כמו שאמרו חז"ל -"כל מיני פורעניות שולטים בו". כלומר האדם מאבד את השליטה על הסיטואציה ומוסר את ההגה לכעס הפרוע חסר חוש הכיוון.
יש כעסים שהם רגעיים ויש כעסים שנמשכים חודשים ושנים ואדם שחש כעס ממושך הוא רגיש למחלות בפן הפיזי ולתסכולים וקשיים בפן הרגשי חברתי.
*רגשות הם לא עובדות*
הרגש נשלט על ידי פרשנות שלי למצב
קחו סיטואציה
אני עומדת בתור להזמין קפה והאדם שמלפניי מסתובב ושופך קפה על החולצה החדשה שלי. אני מתעצבנת, מרגישה כעס בגוף. אחרי כמה שניות אני מבינה שמדובר באדם עיוור. וואו, פתאום אני כבר לא כל כך כועסת. הכעס מתחלף בהבנה, אני אומרת לעצמי שהאדם סובל ממגבלה ושפך שלא באשמתו. אני סולחת לו. אולי אני אפילו מרחמת עליו. מרגישה רע על זה שבכלל כעסתי..
מה בעצם קרה?
אותה פעולה במציאות (נשפך עליי קפה) גררה תגובה רגשית שונה בהתאם לפרשנות שלי למצב. לכן חשוב להבין כי הרגשות שלנו (לא רק כעס) מושפעים מהפרשנות שלנו באותה סיטואציה וזה נכון לגבי כל רגש ורגש.
אתה לא מתעצבן כי מישהו עיצבן אותך, אתה מתעצבן מהסיפור והפרשנות שנתת למשפט, מילה או התנהגות של הזולת. אתם קוראים את זה ואומרים יו איזה מעצבן.. מה? אין דברים בעולם שהם פשוט מעצבנים?? כן, יש דברים מעצבנים אבל שימו לב שדברים שונים מעצבנים אנשים שונים ברגעים שונים. משמעות הדבר שגם הכעס, כמו רגשות אחרים, הוא סובייקטיבי! הוא לא גזרה משמיים או נתון אובייקטיבי גם אם זה נראה ומרגיש בגוף ככה.
אחד מהשיעורים הקשים ביותר בחייו של האדם הוא לכבוש את כעסו ואדם נמדד לפי האופן שבו הוא מתנהג כל יום ומגיב לסיטואציות חברתיות שונות בין אם חברים משפחה או זרים בכלל.
בדקי עם עצמך. איך את מדברת לאנשים כל יום? איך את מדבר לאנשים שנותנים לך שירות? שאת תופסת אותם כחלשים ממך?
למי שיש פתיל קצר- הכעס מגיע מאד מהר ונחווה בעוצמה. הם יכולים להסתכל על מי שיש פתיל ארוך ולראות שלא כל כך קל לעצבן אותם. זה לא שאין להם בעיות או גירויים "מעצבנים" אבל הפרשנות וההתמודדות שלהם טובה כי הם לא מגיעים לידי כעס רב. הם עוצרים אותו בזמן באמצעות המיינד. כלומר באמצעות דיבור פנימי שכלתני מרגיע הם מאלפים את הכעס. לסיכום, כל בני האדם מרגישים כעס אבל באמצעות השכל שלנו והדיאלוג הפנימי אנחנו יכולים להרגיע אותו ולמנוע את התפשטתו בכל הגוף. שהכעס נחווה בעוצמה רבה ובתדירות גבוהה זיכרו שאפשר להתמודד עם העניין באמצעות פרשנות חדשה ומציאת דרכים אלטרנטיבות לביטויו. אם אתם מרגישים שהכעס שורף כל חלקה טובה בחייכם ופוגע בטיב מערכות היחסים שלכם והתפקוד שלכם במשפחה, בחברה ובעבודה שקלו ללכת לטיפול שיעזור לכם לאלף אותו. זה אפשרי.
המאמר נכתב בהשראת הרצאתו של הרב יובל הכהן אשרוב אשר מתייחס לדבריו של בעל הסולם, הבעל שם טוב וחז"ל וחכמת הנסתר בקבלה