דיכאון אחרי טיול: הוא חזר מהודו – אבל לא הצליח למצוא את הדרך הביתה
- אראל הר-טוב
- לפני 5 ימים
- זמן קריאה 3 דקות
משבר או דיכאון אחרי "הטיול הגדול" הוא תופעה נפוצה שלא מדברים עליה הרבה אבל היא משפיעה על צעירים ישראלים רבים שחוזרים מהטיול הגדול. עצבות גדולה מחליפה את ההתרגשות הראשונית של החזרה לארץ ונפערת תהום משתקת. מי אני עכשיו? לאיזה כיוון לפנות? כל האופציות פתוחות בפניי אך זה מרגיש שאין לי בחירה בכלל. אם התחושות האלו מוכרות לכם דעו שאתם ממש לא לבד וחווים דבר נורמלי שהוא אמנם קשה אך יכול לשמש אתכם כמקפצה להתפתחות הבאה שלכם.
הסיפור של נדב (שם בדוי), 24
נדב חזר מהודו אחרי שמונה חודשים של טיול ארוך בהודו ונפאל בו הכיר חברים חדשים וצבר חוויות משמעותיות.
כשהוא נחת בישראל – זה כאילו קיבל מכה לראש. כולם המשיכו הלאה: חברים התחילו תואר, חלק התארסו, אחותו הקטנה כבר עזבה את הבית. והוא? כלום. הוא לא ידע מה ללמוד, לא מצא עניין בשום מקצוע, הרגיש מנותק מחברים, ומשהו בזהות שלו פשוט... התפוגג.
המשבר: כשהכול מאבד צבע

נדב הגיע אליי אחרי שלושה חודשים שבהם כמעט לא יצא מהבית. הוא נרשם ללימודים – ואז עזב בשבוע הראשון. הוא ניסה לעבוד – ונשבר אחרי יומיים. בכל מקום הרגיש כמו אורח התלוי בין שני עולמות.
הוא סיפר לי:
"יש לי חברים, אבל אני לא מרגיש שייך אליהם יותר. כולם רוצים לדעת מה אני עושה, איפה אני לומד, מתי אתחתן. ואני בכלל לא יודע מה אני עושה עם היום שלי."
המשפחה לא הבינה – וזה כאב לו יותר מהכול
במפגשים עם נדב חזר שוב ושוב מוטיב של אכזבה ותחושת ניתוק. אמא שלו שאלה אותו כל יום: "מה עשית היום?" – והוא שתק. אבא שלו הציע לו להתחיל עבודה "כדי לא להתפנק יותר מדי. אבל אף אחד לא באמת שאל אותו: "איך אתה מרגיש?".
תחושת הזרות והבדידות: האתגר האמיתי
נדב חווה מה שאני מכנה "דיכאון פוסט-טיול״ – שמאופיין בתחושת בדידות, אובדן משמעות, וירידה במוטיבציה לצאת לעולם. הוא סיפר שהוא מרגיש זר גם בבית של ההורים, שקוף בסלון של החברים, לא שייך לשום מסגרת.
וזו הנקודה שבה נכנס מושג מהותי מהפסיכולוגיה האדלריאנית: שייכות.
תחושת שייכות ולמה היא חסרה אחרי טיול
תחושת השייכות חשובה לבריאות הנפשית שלנו ועוזרת לנו להתמודד עם קשיים ומשברים. כשאתה מרגיש שאין לך מקום חברתית – אתה מרגיש מעורער מבחינת ביטחון עצמי ומסתגר. הטיול הגדול בחו"ל שהפגיש אותך עם העוצמות שלך הפך לעבר ועכשיו אתה תקוע עם הווה לא ברור. אם בטיול הרגשת שאת חלק משבט או קבוצה מוגדרת עם בדיחות פנימיות וסלנג פתאום את חוזרת לשגרה חדשה שאין בה את זה.
נדב חזר עם זהות חדשה – אבל הסביבה עוד לא קיבלה עדכון.
איך נדב יצא מזה? לאט, ברגש, ובלי לדחוק
התהליך עם נדב לא היה מהיר. הוא לא התחיל ללמוד תוך שבוע ולא "מצא את עצמו" ביום חמישי בצהריים. אבל בעבודה משותפת, חזרנו יחד לזהות שהתחילה להיבנות בטיול. הוא התחיל לזהות מה חשוב לו (עבודה עם אנשים), מה מכבה אותו (לחץ חברתי סמוי), ואיפה הוא יכול לתרגל נוכחות ושייכות גם בלי מסגרות נוקשות.
ומה אפשר לעשות?
אם אתם מזהים את עצמכם בסיפור של נדב – הנה כמה דברים פשוטים, אבל עמוקים, שיכולים לעזור לך להתחיל לנוע קדימה:

בתור התחלה קחו על עצמכם לפחות 2 משימות:🟢 תני/תן לגיטימציה לתחושות שלך. זו לא "עצלנות" ולא "חוסר מוטיבציה" – זו תגובה טבעית לשינוי עמוק. תחושת קיפאון היא נפוצה במיוחד שכל האופציות פתוחות בפני עכשיו.
🟢 צרי מסגרות קטנות ולא מחייבות. קבוצת לימוד, סדנה, מעגל שיחה – גם בלי להתחייב למשהו גדול, עצם ההשתייכות יוצרת שינוי.
🟢 שתפו מישהו קרוב. חבר, מטפל, בן משפחה – שיחה פתוחה בלי שפיטה יכולה להקל את תחושת הבדידות.
🟢 שימו לב לגוף. פעילות גופנית, תנועה, נשימה, הליכה בטבע – אלו דברים שמחברים אותך לעצמך ולעולם מחדש.
🟢 הימנע מהשוואות. לכל אחד ואחת יש קצב שונה. "הצלחה" בחיים אחרי הטיול לא נמדדת לפי קורות חיים – אלא לפי תחושת מימוש פנימי. הפסיקו להשוות את עצמכם לאחרים זה רק מעכב אתכם בטווח הארוך.
🟢 פני לעזרה מקצועית כשמרגישים תקועים. לא כי את חלשה– אלא כי מגיע לך ליווי אמפתי ומכוון. כי הזמן שלנו בחיים קצר ויקר והטיפול יכול להאיץ תהליכים ולקצר את תקופה ההמתנה למימוש עצמי. אם התקציב דוחק אל תתנו לזה למנוע מכם להתחיל טיפול. ישנן מסגרות שונות שמעניקות טיפול מוזל כמו מוסדות המכשירים פסיכותרפיסטים ופסיכולוגים.
כיצד להתמודד עם החזרה מהטיול הגדול ברמה הפרקטית?
⚪ יצירת שגרה יומית מאוזנת עם שינה, אוכל ופעילויות משמעותיות
⚪ כתיבה ביומן רגשי לפריקת מתחים וסדר המחשבות
⚪ הגדרת מטרות קטנות ובנות השגה ליצירת תחושת הישג
⚪ הצטרפות לקבוצות תמיכה וקהילות של צעירים שחוו משבר
⚪ פנייה לטיפול פסיכולוגי, גם במסגרת טיפול מוזל או קבוצתי
⚪ פעילות גופנית, הליכות בטבע ויוגה לשיפור מצב הרוח
לקריאה נוספת כנסי למאמר שכתבתי בנושא
Comments